החלטה בתיק ע"מ 1599/12

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של זריקת אבנים לעבר כוחות הביטחון, במסגרת הפגנות המוניות בכפר נבי סאלח בתאריכים 11.11.11 ו-2.12.11.

התביעה מבססת את האישומים הנ"ל על תמונות של המשיב שצולמו במהלך האירועים.

ואכן, כבר בחודש ינואר 2012, נפתח תיק חקירה ראשון נגד המשיב. במסגרת אותה חקירה נחקר המשיב, לכל הפחות בנוגע לאחד האירועים. יחד עם זאת, בתום החקירה האמורה ובטרם הוגש כתב אישום, הורה בימ"ש על שחרור המשיב, על רקע גילו הצעיר ופגמים במהלך מעצרו וחקירתו. ביהמ"ש אף ציין כי חומר החקירה אינו שלם, אם כי היה מוכן לקבוע כי די בו לקשור את המשיב לעבירה המיוחסת לו. בהתאם, קבע ביהמ"ש כי המשיב ישוחרר בתנאים מגבילים הכוללים הפקדה כספית, ערבות צד ג' ומעצר בית מלא.

חלפו להם מספר ימים ונחקר על ידי משטרת ישראל צעיר אחר תושב בית רימה, אשר במהלך חקירתו הוצגו לו תמונות של הפגנות שהתרחשו בכפר נבי סאלח. עד זה זיהה בשתי תמונות את המשיב (ראה אמרתו של וליד ברגותי מיום 16.2.12 עמ' 2 שורה 47 ו- 70). על רקע זה, נעצר מחדש המשיב ונפתחה נגדו חקירה נוספת. כבחקירתו הקודמת השיב המשיב למספר שאלות כלליות, אך שמר על זכות השתיקה בכל הנוגע לזיהויו כמי שצולם מיידה אבנים במהלך האירועים האלימים בכפר נבי סאלח בתאריכים האמורים.

בתום חקירה זו הגישה התביעה כתב אישום נגד המשיב ואף עתרה למעצרו עד תום ההליכים.

בקשת התביעה נדחתה על ידי בימ"ש קמא. ביהמ"ש עמד תחילה על השתלשלות ההליכים שתוארה לעיל בנוגע לחקירה הראשונה. על כך הוסיף ביהמ"ש, כי קיימת חוסר בהירות באשר למהות התמונות שהוצגו בפני המשיב ובפני העד שזיהה אותו. התמונות לא צורפו בצורה מסודרת לעדות ההפללה, ואין ביכולת ביהמ"ש לקבוע רק על פיהן זהות וודאית של המשיב. לצד האמור, ציין ביהמ"ש כי לא נשתנתה באופן מהותי התשתית הראייתית שהייתה קיימת עוד במהלך החקירה הראשונה, ועל כן, אין מקום לסטות מהחלטת השחרור שניתנה אז. על כך הוסיף ביהמ"ש כי מאז שוחרר המשיב בפעם הקודמת, אין ראיה לביצוע עבירות נוספות ולהפרת תנאי השחרור. בשל כך ובשים לב לגילו הצעיר של המשיב הורה ביהמ"ש על שחרורו.

התביעה הצבאית סבורה כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו האמורה. לטעמה, קיימת הבחנה ברורה בין התשתית הראייתית בסוף החקירה הקודמת לבין התשתית הראייתית הקיימת היום. התביעה סבורה כי עדותו של וליד הנ"ל גישרה על הפערים הראייתיים עליהם הצביע ביהמ"ש קמא בהחלטתו המקורית, כאשר היום אפשר לומר שהמשיב זוהה בוודאות כמי שיידה אבנים כאמור. על רקע זה ולאור העובדה כי המשיב לא הכחיש שהוא האדם המצולם בתמונות, יש לקבוע שקיימת תשתית ראייתית לכאורית למעשים חמורים המחייבים את מעצרו של המשיב. התובע אף עמד על כך שאין בחלופת המעצר שנקבעה כדי למנוע ביצוע עבירות עתידיות.

הסנגור העלה שורה של טענות נגד הערר. ראשית, טען הסנגור כי לא נשתנה המצב הראייתי לטובת התביעה מאז החקירה הקודמת. ההפך הוא הנכון. לטעמו, הורעו הראיות, שכן מוסכם על הצדדים כי בעקבות השחרור הקודם פנתה התביעה למחלקת הזיהוי הפלילי על מנת לערוך זיהוי תמונות, אך תשובת המחלקה הייתה שלא ניתן לקבוע בוודאות שבתמונות המצולמות מופיע המשיב. אגב כך, התרעם הסנגור על כך שתשובת המז"פ לא צורפה לתיק. לדעת הסנגור, מדובר בפגם מובנה בראיות. עוד ציין הסנגור כי העד וליד אינו מפליל את המשיב ביידוי אבנים, אלא מזהה אותו כמי שצולם בתמונות בלבד. אלא שעדיין נותר ספק אלו תמונות הוצגו לעד האמור, ועל כן, לא ניתן לבסס דבר על עדותו. לבסוף, חזר הסנגור על כך שהמשיב עמד בתנאי שחרורו ובמשך חודשיים לא היה מעורב באירועים אחרים, כך שיש לקבוע שדי בתנאים האמורים על מנת לאיין את הסיכון הטמון בעבירות.

עם תום העיון בטיעוני הצדדים ובראיות הגעתי למסקנה שדין הערר להדחות.

ראשית, אעיר כי לא ירדתי לסוף דעתן של הרשיות, כאשר נפתחה חקירה נוספת ונפרדת נגד המשיב על אף שלכאורה החשדות זהים וכל שאירע הוא תוספת ראייתית על יסוד השלמה נדרשת של החקירה. תמוהה בעיני אף היעלמותו של חוות דעת המז"פ האמורה.

אך גם אם נותיר פגם פרוצדוראלי לכאורי זה בצד, נראה כי אין מנוס מהמסקנה שגם כיום התשתית הראייתית לוקה בפגם מובנה. בניגוד לדעת הסנגור, איני סבור שיש בחוות הדעת הלא קונקלוסיבית של המז"פ על מנת למנוע הרשעה לכאורית. לו יצויר שקיימת בתיק הפללה טובה של המשיב על ידי אדם אחר המכירו, דוגמת העד וליד, די היה בכך, לטעמי, על מנת לבסס תשתית ראייתית מספקת בשלב זה. אלא שעל אף ההשלמה הלכאורית של התשתית הראייתית שהוצגה על ידי התביעה, נותר עדיין פער משמעותי המשמיט את האפשרות לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות. כוונתי לחוסר משמעותי באמרתו של העד וליד. לעד זה הוצגו תמונות בהן לכאורה מצולם המשיב. בדיון הציג בפניי התובע אלבום תמונות, "תיק הפללות" מהפגנות שונות שנערכו בנבי סאלח בתאריכים שונים. נטען כי אלו התמונות שהוצגו גם בפני וליד. אלא שעל אף שהשוטר גובה אמרתו של וליד מציין כי סימן אלבום תמונות זה, לא הוצג בפניי אלבום התמונות המסומן, אלא אלבום אחר המצוי בחזקת התביעה. במצב דברים זה, לא אוכל לקבוע ברמה הדרושה כי התמונות שהוצגו ל וליד הן התמונות הקיימות באותו "תיק הפללות" שהתביעה הציגה בפניי. לא אסתיר כי על פני הדברים נראה שמדובר באותו אלבום תמונות, ואף שקיים דימיון בין האדם המצולם בתמונות אלה לבין המשיב. אולם בהעדר שרשרת ראייתית שלמה, נותר כאמור פגם ראייתי המונע את מעצרו של המשיב.

אדגיש כי על אף שניכרים מאמצים להשלים את החקירה בצורות שונות, נקודה מהותית זו לא הושלמה הגם שהיה די והותר זמן לעשות כן.

למותר לשוב ולהדגיש את הצורך בזהירות רבה בבואנו להורות על מעצר עד תום ההליכים, במיוחד של קטין, ועל התנאי בלעדיו אין של תשתית ראייתית לכאורית מבוססת. 

לאור האמור, ולאור העובדה כי אכן נראה שהמשיב עמד בתנאי שחרורו, הגעתי למסקנה כי יש להותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה. למען הסר ספק, אוסיף כי על המשיב להישאר במעצר בית מלא כפי שנקבע בהחלטת השחרור המקורית.

ניתנה היום, 17 באפריל 2012, כ"ה בניסן התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: נוי עמיאל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: